נוטריון הוא עורך דין או רו"ח המוסמך, בהתאם לחוק, לאמת, לאשר, להעיד ולערוך מסמכים משפטיים. חתימתו של הנוטריון, במקרים המוסדרים בחוק, נחשבת בעיני בית המשפט כאישור למקוריותו של המסמך, לזהותו של החותם עליו או לעובדה כי המסמך נחתם מרצונו הטוב והחופשי של החותם. מסמכי הנוטריון מיועדים לשמש כראיה בבתי משפט או בפני רשויות אחרות, וזאת הן בישראל והן מחוץ לה.
במדינת ישראל מוסדר עיסוקו של הנוטריון בחוק הנוטריונים, התשל”ו-1976. במדינות שונות ניתן להבחין בין משרות נוטריוניות שונות, ובמיוחד בין משרתו של “הנוטריון הציבורי” ובין נוטריונים פרטיים. הבחנה זו הייתה תקפה בישראל עד לקבלת חוק הנוטריונים, והיא אינה תקפה כיום. הדיון להלן בסמכותו ובמשרתו של הנוטריון הוא על פי הדין הישראלי.
כדי לאמת את המסמך הנוטריוני שנחתם בארץ, בעת השימוש בו בחוץ לארץ, התפתח מוסד ה”אפוסטיל”. על פי אמנה בינלאומית שנחתמה בהאג בשנת 1961 ואשר מדינת ישראל היא צד לה, ולפי תקנות לביצוע האמנה שנחקקו בישראל בשנת 1993, יכול עובד ציבור ישראלי לאשר כי מסמך נוטריוני מסוים נחתם על ידי נוטריון ישראלי מוסמך. אישור זה דרוש לשם אימות העובדה כי החתום על המסמך כנוטריון הוא אכן נוטריון המוסמך לחתום על המסמך המוצג בחוץ לארץ. אפוסטיל מסוג זה תקף בכל מדינה החתומה על האמנה. על האמנה חתומות רוב מדינות אירופה וארצות הברית וכן מדינות רבות באסיה, באפריקה ובאוקיאניה
תפקידיו של הנוטריון
על פי החוק הנוטריונים מוסמך הנוטריון לבצע את הפעולות הבאות:
לפי חוק הירושה, יכול נוטריון לאשר עשיית צוואה, ולכן מוסמך נוטריון לרשום “צוואה בפני רשות” כשם שמוסמך לכך שופט.
כשירות לכהן כנוטריון
על נוטריון להיות אזרח ישראל, חבר לשכת עורכי הדין, שעסק בעריכת דין 10 שנים לפחות, לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון או הושעה מלשכת עורכי הדין, ועבר השתלמות מיוחדת.